פסק דין בתיק ת"א 15107-06

1.                  התביעה שבפניי, היא תביעה כספית בגין רשלנות מצד עובדי הנתבעת בביצוע פעולות בתיק הוצאה לפועל, שהסבה נזק לתובע. התובע טוען כי עובדי הנתבעת בלשכת הוצאה לפועל בבאר שבע, טיפלו באופן רשלני ובחוסר מקצועיות בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו ע"י צד ג'. עובדי הנתבעת, לא מילאו אחר החלטות של כב' ראש ההוצאה לפועל,  השתהו בביצוען וביקשו הבהרות מראש ההוצאה לפועל, שלא היה בהן צורך. בכך, הם גרמו לחיוב גבוה מהנידרש מהתובע והטילו עיקולים מיוזמתם באופן שגרם לנזקים, הוצאות, טרחה והכבדה לתובע. התובע אינו טוען כנגד החלטותיו של כב' ראש ההוצאה לפועל או כנגד התנהלותו כי אם כנגד פעולותיהם או מחדליהם של עובדי לשכת ההוצאה לפועל (ראו: כתב התביעה המתוקן, פרוטוקול מיום 18.2.08 ומיום 18.6.08 ובסיכומי התובע).  

2.                  הנתבעת, מכחישה את טענות התובע. לטענתה, עסקינן בסכסוך לא לה, כי אם בסכסוך בין התובע ובין צד ג' - גרושתו (להלן- "צד ג'"). לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות של עובדיה בתיק ההוצאה לפועל ואין לתובע להלין כנגדה, בגין התנהלותו של צד ג'.  מהותה של התביעה היא כנגד החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, אשר קיימת לגביהן חסינות לפי פקודת הנזיקין. התובע תיקן אמנם את כתב התביעה לאחר שהודיע כי עילת התביעה איננה כנגד החלטות של ראש ההוצאה לפועל, אך הותיר את און טענות כנגד ההחלטות, באיצטלא של טענות כנגד עובדי הנתבעת. גם אם יוכח כי נפלה טעות כלשהי בפעולותיהם של עובדי הנתבעת, דבר המוכחש על ידה, לא הוכח קיומם של נזקים לתובע שכן בוצע תיקון רטרואקטיבי לקרן החוב ולא הובאו ראיות להוכחת נזק אחר. הנתבעת, טענה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. תיק ההוצאה לפועל, נפתח בשנת 1996 ואילו התביעה, הוגשה רק בשנת 2006. בסיכומיה, זנחה הנתבעת את טענת ההתיישנות. יחד עם זאת אציין כפי שיובא בגוף פסק הדין, כי קביעותיי לחובת הנתבעת הן בנוגע למחדלים ופעולות שלגביהן לא חלה התיישנות. בנסיבות אלו, טענת ההתיישנות נדחית.   

3.                  בהתאם להסדר דיוני שנקבע בהחלטותי מיום 18.6.08 ומיום 27.1.09 , הוריתי על פיצול הדיון בתביעה העיקרית ובהודעה לצד ג' ופסק הדין ניתן בתביעה העיקרית.  

4.                  אין חולק כי ביום 1.9.1996 נקט צד ג' בהליכי גביית מזונות כנגד התובע בתיק הוצאה לפועל (באר-שבע) 96-5-00197-14 (להלן - "תיק הוצל"פ"). התובע טוען, כנגד פתיחת התיק ביתרת חוב פיקטיבית בסך 999,999 ש"ח, בהעדר חיוב קצוב. גביית המזונות, נעשתה בעיקול ממשכורתו. התובע נאלץ לדבריו, לפנות בבקשה לבית המשפט המחוזי בתיק מ.א. (ירושלים) 1701/96 (להלן-"התיק במחוזי") על מנת לקבוע כי אין לו חוב בגין העבר ולקצוב את שיעור המזונות. בהחלטת ביניים נקבע בהסכמת הצדדים כי ישולמו מזונות זמניים בסך של 2,500 ש"ח לחודש (נספח ג' לתצהירו של התובע). בפסק דין מיום 14.9.98 נקבע כי החיוב במזונות יעמוד על סך של 2,500 ש"ח עד מועד פסק הדין וממועד זה ואילך, יעמוד ע"ס של  4,050 ש"ח לחודש (נספח ד' לתצהירו של התובע ).

5.                  התובע טוען כי שיעור הקטנת החוב על ידי עובדי הנתבעת בהתאם לפסק הדין בדבר גובה החיוב במזונות, היתה שגוייה. החוב הוקטן לסך של 11,331 ש"ח בעת שהיתרה הנכונה היתה בסך של 2,039 ש"ח (סעיף 14 לנספח י"ג לתצהירו, להלן-"הבקשה"). בתגובה לבקשה, טען צד ג' כי יתרת החוב היא ע"ס 4,510 ש"ח. למרות החלטת כב' הרשם שהזוכה רשאי לשנות מקרן החוב ולהעמידו על הסכום המשקף נכונה את פסק הדין (החלטה מיום 16.6.1999 נספח נת/6 לתצהיר מטעם הנתבעת), רשמה הנתבעת יתרת חוב שגויה בסך של 15,042 ש"ח, הגבוהה מהיתרה הנכונה  בסך של 10,500 ש"ח, שנשאה הפרשי הצמדה וריבית. בכך, נגרם לתובע נזק ממוני והוא הוטרח לפנות ללשכת ההוצל"פ, על מנת לתקן רישום של יתרה שגוייה בתיק ההוצל"פ.  

6.                  התובע הוסיף וטען כי בהגיע בתו לגיל 18 הוגשה בקשה ביום 14.4.2002 להפחתת קרן החוב החודשית בשליש, החל מיום 2.5.2002. למרות שהבקשה התקבלה, נמנעו עובדי הנתבעת מלבצעה וטענו כי ההחלטה, אינה מובנת להם. לפיכך, פנתה עובדת הנתבעת בשאלת הבהרה לראש ההוצל"פ ועוכבה על כן ההפחתה בחיוביו, עד ליום 30.6.2002. ראש ההוצל"פ הוטעה לחשוב כי קיים חוב פיגורים אותו יש לסלק תחילה והתובע,  נדרש לשלם אותו בעיקול ממשכורתו למרות שהחיוב היה גבוה מהמתחייב לפי החלטת ראש ההוצל"פ. 

7.                  עובדי הנתבעת כשלו לטענת התובע, בעיכוב בביצוע במשך כחודש ימים של החלטה שניתנה בבקשתו מיום 22.10.02 בטענת "פרעתי". התברר כי היתה טעות בסך של 9,300 ש"ח בחוב הרשום נכון לשנת 1998, שצבר הפרשי ריבית והצמדה אף שההחלטה ניתנה  כבר ביום 11.12.2002 . לפי ההחלטה היה על הנתבעת לתקן את קרן החוב וכן לזקוף  חיובים נוספים. ההחלטה, בוצעה רק ביום 21.1.2003 למרות פניות רבות שלו לנתבעת. 

8.                  התובע טען כנגד הכבדה והוצאות שנגרמו לו, בשל הצורך להגיש בקשות לבדיקת מחדלי הנתבעת. בקשותיו, הועברו לטיפולו של המוציא לפועל שהשתהה במתן הוראות. רק ביום 8.5.2003 השיב לו המוציא לפועל והודיעו כי נפלו טעויות בחישובים בתיק ההוצל"פ וקבע כי התובע מצוי ביתרת זכות של 14,874 ש"ח לאחר שכלל בחישוביו, את חיובו של התובע בסך 12,500 ש"ח לשכר טרחת עו"ד לצד ג'. למרות זאת, בהתאם להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל שנעתר לבקשת צד ג', הוטל עיקול על משכורתו של התובע בסך 12,500 ש"ח בגין שכר הטרחה, אף שהיתרה הנכונה שעובדי הנתבעת היו אמורים לרשום בתיק לפי קביעתו של המוציא לפועל, היתה יתרת זכות. במשך כחצי שנה עוכב הטיפול בנידון בין המוציא לפועל וכב' ראש ההוצל"פ לברור טענותיו  ולרישום נכון בתיק ולבסוף הוחלט כי צד ג' קיבל כספים ביתר. רק ביום 9.6.2003 אופס החיוב בתיק וראש ההוצל"פ הביע צער על העיכוב בהעמדת הדברים על מכונם. התובע טוען כי היתרה הנכונה שצריכה היתה להירשם היא יתרת זכות בסך של 7,602 ש"ח. עקב טעות ברישום היתרה, ננקטו הליכים לחישוב היתרה הנכונה ולפי החלטה של המוציאה לפועל נקבע כי יתרת זכות עומדת ע"ס 15,570 ש"ח נכון ליום 2.7.2003. ראש ההוצאה לפועל העביר את החלטת המוציאה לפועל לצדדים וקבע כי ניתן לקבל את תחשיבה של המוציאה לפועל ולחילופין, למנות מומחה מטעם בית המשפט שיכריע במחלוקת. צד ג', נהג בסחבת והוגשה על ידו בר"ע והטיפול בתיק עוכב עקב זאת, למשך 8 חודשים. רק ביום 16.5.2004 מונה מומחה מטעם ראש ההוצאה לפועל ובחוות דעתו מיום 10.2.2005 נקבע כי התובע שילם ביתר, סך של 8,930 ש"ח. כב' ראש ההוצל"פ אימץ את חוות הדעת אך לא עלה בידי התובע להביא לקיזוז הסכום מחיוביו, הואיל ועסקינן בתיק מזונות. לפיכך, נדרש התובע לנקוט בהליכים נוספים לגביית התשלום העודף שנגבה ממנו שלא כדין והועבר לצד ג'.

9.                  התובע טען כנגד עיקול שנרשם ביוזמת הגב' למברטי, עובדת של הנתבעת, על כלל נכסיו ביום 9.8.2005 מבלי שהוגשה בקשה בנידון ע"י צד ג'. הטלת העיקול על משכורתו היתה בסך 2,748 ש"ח , אף שלא היתה יתרת חוב. מבירור שערך התובע נימצא לדבריו כי עובד של הנתבעת איבד את ההמחאה שנישלחה ממעסיקתו ללשכת ההוצל"פ אשר בגינו נוכה הסכום ממשכורתו. עקב זאת הוטל עיקול שלא כדין על משכורתו, בפעולתה של הגב'  למברטי.   

10.              ביום 27.4.2005 ניתן פסק דין בבית משפט לענייני משפחה, לפיו הופחתו המזונות בסך של 25%. ביום 4.7.2005 ניתנה החלטה לעדכון דמי המזונות החודשיים לסך 2,341 ש"ח, החל ממועד פסק הדין. התובע טוען כי עובדי הנתבעת התרשלו בהפחתת החיוב רק  עד סך של 2,778 ש"ח ונותר חיוב עודף בסך 437 ש"ח לחודש ועד למועד הגשת התביעה, לא עלה בידו לגבות את היתרה.

11.              ביום 18.7.2005 התגרש התובע מצד ג' ובכך הסתיים החיוב לתשלום מזונותיה. בקשה מיום 23.7.2005 להפסקת גביית מזונות האישה ממועד הגט, לא נקלטה בלשכת ההוצאה לפועל אף שתעודת גירושין מקורית הוגשה על ידי התובע, לטענתו. לפיכך, נאלץ התובע להגיש בקשה נוספת ביום 23.8.2005 להפסקת גביית מזונות האישה והעמדת מזונות הבן ע"ס 780 ש"ח. בנוסף, הוא דרש להחזיר תשלומים שנגבו ממנו ביתר בסך של 3,119 ש"ח. למרות שראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשתו בעניין מזונות הבן ביום 11.9.2005 לאחר הגירושין, לא בוטל העיקול בסך 2,778 ש"ח . שוב, נאלץ התובע לחזור ללשכת ההוצל"פ על מנת להביא לביטול העיקול. למרות זאת, עובדת של הנתבעת נתנה הודעת עיקול על דעת עצמה בסך 924 ש"ח ולא ע"ס של 780 ש"ח כנידרש הואיל וביצעה הצמדה של הסכום למועד מתן פסק הדין, משנת 1998. לא הועילו טענותיו באזני עובדת הנתבעת וביום 17.1.2006 נעתרה ראש ההוצאה לפועל לבקשתו והוחלט כי החיוב שנירשם שגוי ויש להעמידו ע"ס של 780 ש"ח. בכך נגרם לו נזק ממוני מעבר לטירחתו  בנקיטת הליכים נוספים וההוצאות הכרוכות בכך.

12.              בהגיע בנו של התובע לגיל 18 הגיש התובע בקשה ביום 22.1.2006 להפסקת גביית המזונות עבורו. בהחלטתו של ראש ההוצל"פ נקבע כי החל מיום 22.1.2006 יופסקו המזונות. התובע טוען כי שוב התרשלו עובדי הנתבעת בכך שסברו, ללא כל ביסוס, כי קיימת יתרת חוב בסך 904 ש"ח שמנעה את סגירת התיק. בנסיבות אלו, הוא נאלץ לשלם את החוב, למרות רישומו בטעות. מאוחר יותר הכירה הנתבעת בטעות שלה והוחזר לו סך של 481 ש"ח.

13.              הנתבעת טענה מנגד כי לא נפל פגם בהתנהלות של עובדיה. ככל שהיו פגמים, הללו תוקנו רטרואקטיבית ולא נגרם נזק לתובע. ביום 1.9.1996 נפתח תיק הוצל"פ על ידי צד ג' וניתן צו המורה למעסיקו של התובע להעברת מלוא משכורתו לחשבון של צד ג'. ביום 8.10.1996 נענה ראש ההוצל"פ לבקשת צד ג' והורה על פתיחת תיק הוצל"פ ברישום חוב של 999,999 ש"ח נכון לערך יום 1.9.1996. רק ביום 7.11.96 הגיש התובע התנגדות לביצוע פסק דין. בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נקבע כי מדובר ברישום סכום, ל'מטרות טכניות בלבד' ובפעולות עתידיות של הפקדת משכורת ולא בגביית כל חוב ישן (סעיפים 2 ו-4 להחלטה, נספח נת/2 לתצהירה של הגב' למברטי). לטענת הנתבעת, החלטה זו של ראש הוצל"פ ויתר החלטותיו, חוסות תחת הגנת סעיף 8 לפקודת הנזיקין וממילא, התובע הודיע כי עילת התביעה אינה כנגד החלטות של ראש ההוצל"פ.

14.              בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל ביום 16.12.1996 בה הוא הורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בנוגע לחובות העבר והורה על תשלום בסך של 2,500 ש"ח לחודש. הנתבעת טוענת כי בהתאם לכך, בוטלו העיקולים על משכורתו המלאה של התובע והוטל עיקול חודשי לפי סכום החיוב החודשי למזונות.  ביום 17.9.1998 ניתן פסק דין בבימ"ש לענייני משפחה לפיו הועלו דמי המזונות החודשיים, כמובא לעיל.

15.              ביום 28.9.1998 ביקש צד ג' להקטין את הקרן ב - 1,173,231 ש"ח ובהתאם לכך יתרת החוב עמדה על סך 11,331 ש"ח בלבד. לטענת הנתבעת, ההפחתה בוצעה בהתאם לבקשת צד ג' הואיל והמערכת אינה פועלת באופן עצמאי, מיוזמתה. אין לתובע להלין כנגדה מאחר והוא לא ערער על ההחלטה וכן לא טען בפני עובדי הנתבעת כנגד יתרת חוב זו כי אם לראשונה, לאחר חלוף שנתיים. עקב זאת, נוסף חיוב בהפרשי הצמדה וריבית שאינו בגין מחדל כלשהו של הנתבעת. החוב, נגבה מהתובע על פי החלטות של ראש ההוצאה לפועל. הנתבעת טוענת כי ביום 2.12.1998 ביקש צד ג' הקטנה נוספת בסך 1,550 ש"ח בגין  חודשים ספטמבר - נובמבר 1998 ועובדיה ביצעו הקטנה זו. גם לאחריה, לא השיג התובע כנגד יתרת החוב  שנותרה.